בום!.
זה פגע.
אני עוצם עיניים ושאני פותח אותם אני רואה "פגיעה בלב!" אני צועק.
אחרי זה אני לוחץ לדימה יד והולך לכיוון סיימון.
"סיימון" אני בא ומחבק אותו הוא מחבק אותי ומסרב לעזוב.
"הכל בסדר?" "איך הכל בסדר?!" הוא צועק "נשלחנו שנינו למשחקים הכי נוראיים שיכול להיות איך יכול להיות בסדר!" ניסיתי להרגיע אותו אבל כבר הסתיים היום והלכנו לחדרים.
למחרת בבוקר ניסיתי לדבר איתו שוב אבל ריילי קטע את השיחה "היום אחרי עוד יום אימונים אתם תיכנסו להדגים בפני קברניטי המשחק" סיימון נראה מבוהל אז עניתי בשמנו "בסדר".
ירדנו לעוד יום אימונים והוא הלך בסדר.
אנחנו מסתדרים בתור ארוך לפי מחוז וגיל.
מאחוריי דימה ומלפני הילד בן ה 16.
המיועדים החלו להיכנס ואז ראיתי את סיימון נכנס הוא הסתכל עליי ונכנס.
אחרי 5 דקות המיועדת בת ה 13 נכנסת וככה עד שקוראים לי.
אני מתלבט מה לעשות לקחת חרב או חנית או גרזן.
בסוף לקחתי חרב שלוש חניתות וחמש גרזנים ועשיתי את זה במהירות האפשרית.
לקחתי חרב ושיפדתי כמה בובות.
לקחתי את שלושת החניתות ופגעתי בלב
לקחתי ארבעה גרזנים ופגעתי בלב וכשהם לא שמו לב אליי לקחתי את הגרזן וזרקתי
;){kind=link}